28.2.07

מקורות עבור מאמר על פורים תשס"ז

1 ויהי בימי אחשורוש

מדרש רבה אסתר פרשה א פסקה א*

ור' נחמיה אמר אחשורוש שבטל מלאכת *בהמ"ק* הוא אחשורוש שגזר עליו שיבנה וכי הוא גזר והלא כורש גזר אלא כתיב (עזרא ו) בשנת חדא לכורש מלכא באותה שעה נכנסו כל סנקליטין שלו אצלו אמרו לו אביך גזר עליו שלא יבנה ואת גוזר עליו שיבנה וכי יש מלך מבטל גזירות מלך א"ל הביאו לי קינסין הנעתקין מיד הביאו לו הה"ד (עזרא ו') והשתכח באחמתא בבירתא מה כתיב ביה (שם ד') כען שימו טעם לבטלה א"ל ומי כתיב לעולם לא כתיב אלא עד מני טעמא יתשם מאן אמר לי שאילו היה אבא קיים לא היה בונה אותו לפיכך הוא כוללו עם הנביאים הה"ד ושבי יהודאי בנין ומצלחין וגו':

2 המשתה הראשון

מדרש רבה אסתר פרשה א פסקה יד*

בשנת שלוש למלכו עשה משתה ר' יהודה ור' נחמיה ר' יהודה אמר בשנת שלש למלאכת הכסא כיון שגמר מלאכת הכסא עשה משתה לכל שריו ועבדיו ור' נחמיה אמר בשנת שלש לביטול מלאכת *בית* *המקדש* כיון שגמר לביטול מלאכת בית המקדש שלש שנים עשה משתה לכל שריו ועבדיו

3 הריגת ושתי

מדרש רבה אסתר פרשה ה פסקה ב*

(ב) אחר הדברים האלה כשך חמת המלך אחשורוש א"ר איבו בשם רבי יוסי בן זמרא כל מקום שנאמר אחר סמוך אחרי מופלג ורבנן משום ר' יוסי בן זמרא כל מקום שנאמר אחרי סמוך אחר מופלג כשוך חמת המלך אחשורוש בשך אין כתיב כאן אלא כשך שכיכה שאינה שכיכה זכר את ושתי גזירה זאת שגזר עליה שתכנס לפניו ערומה ולא נכנסה קצף עליה והרגה מן דקטלה שרי תהי ביה (חוזר בו) למה שעשתה כהוגן ואת אשר נגזר עליה שלא כהוגן ולמה עלתה לה כך לפי שלא היתה מנחת לאחשורוש ליתן רשות לבנות *בית* *המקדש* ואומרת לו מה שהחריבו אבותי אתה מבקש לבנות ויאמרו נערי המלך משרתיו וגו':

4 שמות השרים של אחשורוש

ספר אסתר פרק א*

(יד) והקרב אליו *כרשנא* שתר אדמתא תרשיש מרס מרסנא ממוכן שבעת שרי פרס ומדי ראי פני המלך הישבים ראשנה במלכות:

תלמוד בבלי מסכת מגילה דף יב/ב*

כרשנא שתר אדמתא תרשיש אמר רבי לוי כל פסוק זה על שום *קרבנות* נאמר כרשנא אמרו מלאכי השרת לפני הקדוש ברוך הוא רבונו של עולם כלום הקריבו לפניך כרים בני שנה כדרך שהקריבו ישראל לפניך שתר כלום הקריבו לפניך שתי תורין אדמתא כלום בנו לפניך מזבח אדמה תרשיש כלום שימשו לפניך בבגדי כהונה דכתיב בהו תרשיש ושהם וישפה מרס כלום מירסו בדם לפניך מרסנא כלום מירסו במנחות לפניך ממוכן כלום הכינו שלחן לפניך

*רש"י מגילה דף יב/ב*

פסוק זה על קרבנות נאמר - והקרוב אליו לשון הקרבת קרבן, מלאכי השרת הזכירו לפני הקדוש ברוך הוא את הקרבנות שהקריבו ישראל לפניו לעשות להם נקמה בושתי, ותבא אסתר ותמלוך תחתיה:

כרשנא - כלום הקריבו לפניך כרים בני שנה:

שתר - שתי תורים:

מרס - שמירסו את הדם, שלא יקרש ושוב לא יהא ראוי לזריקה:

מרסנא - מירסו במנחות לבוללן, ממרס לשון מגיס:

ספר אור חדש עמוד צט*

מיד והקרוב אליו כרשנא שתר אדמתא תרשיש מרס מרסנא ממוכן (אסתר א, יד) אמר רבי לוי פסוק זה כולו על שם *קרבנות* נאמר אמרו מלאכי שרת לפני הקדוש ברוך הוא רבש"ע כלום הקריבו לפניך כרים בני שנה כמו שהקריבו ישראל, שתר, כלום הקריבו לפניך א"ה תורים ובני יונים כדרך שהקריבו ישראל, אדמתא, כלום בנו או"ה לפניך מזבח של אדמה כדכתיב (שמות כ, כא) מזבח אדמה תעשה לי, תרשיש, כלום שמשו לפניך בבגדי כהונה דכתיב (שם לט, יג) תרשיש שוהם וישפה, מרס, כלום מרסו לפניך בדם, מרסנא, כלום מרסנא לפניך במנחות, ממוכן, כלום הכינו לפניך שלחן של לחם הפנים מיד (אסתר א, טז) ויאמר ממוכן תנא ממוכן זה המן ולמה נקרא שמו ממוכן שממוכן לפורענות אמר רבי אבא בר כהנא מכאן שהדיוט קופץ בראש עד כאן, ומה שאמר במדרש הזה שכל הפסוק נאמר על שם הקרבנות כי הוקשה להם למה נזכר שמותם והרי לא הוזכרו בשום מקום שאפשר לך לומר כי לכך הזכיר את שמם להודיע כי אלו הם שנזכרו במקום אחר וכיון שלא נזכר שמם במקום אחר אם כן מה בא ללמדינו אלא שבא לרמוז על הקרבנות, ועוד והקרוב חסר כתיב אלא בא ללמד שהם חסירים קרבנות הנרמזים כאן, ומה שאמר במדרש הזה מאן חכמים רבנן מפני כי הוקשה להם איך באה הצלה לישראל על ידי אנשים אלו כי בודאי חכמי האומות הם מתנגדים לישראל ואיך בא הצלה על ידם לישראל ולכך אמרו כי הצלה הזאת באה על ידי אנשים אלו ועל זה אמר כי בודאי מתחלה הובא המשפט לפני חכמי ישראל רק כי הם לא רצו לדון על זה ואמרו להביא המשפט לפני עמון ומואב ומכל מקום כיון שהם נתנו העצה להביא המשפט לפני אלו והם דנו להמית את ושתי הרי באה ההצלה על ידי חכמי ישראל, ועוד יש לפרש מה שאמר כי כל הפסוק נאמר על הקרבנות כי הוקשה לרבותינו זכר לברכה לפי שאמרו במדרש (אסתר רבה ג, י) כל מקום שנאמר במגילה המלך במלך מלכי מלכים מדבר וכל מקום שכתיב המלך אחשורוש באחשורוש מדבר, וכאן כתיב ויאמר המלך והקרב אליו וכי אלו הרשעים יש להם קורבה אל השם יתברך ולכך דרש המקרא זה על הקרבנות שהם בודאי קרובים אליו וזהוא נכון גם כן וקרא חכמי ישראל יודעי העתים כי חכמי ישראל נודעים מחמת עבור השנה שהיו חושבים תקופות ומזלות

5 גדולת המן

*מדרש רבה אסתר פרשה ז פסקה ב*

(ב) ד"א אחר הדברים האלה אמר רבי לוי זש"ה (שם צ"ב) בפרוח רשעים כמו עשב ויציצו כל פועלי און מה כתיב בסוף קרייה להשמדם עד עד לא נתגדל המן אלא לרעתו ולמה גדלו משל לגולייר שקלל לבנו של מלך אמר המלך אם אני הורגו הכל אומרים גולייר הרג עשה אותו טריכונוס ואח"כ עשה אותו הגמון ואחר כך התיז את ראשו כך אמר הקב"ה אילו נהרג המן כשירד ויעץ לאחשורוש לבטל בנין בהמ"ק לא היה מי יודעו אלא יתגדל ואחר כך יתלה לפיכך וישם את כסאו מעל כל השרים ואחר כך ויתלו את המן הרי אויבי הקדוש ב"ה למפלתן הן מתגדלין וכתיב (איוב י"ב) משגיא לגוים ויאבדם:

*(2) ספר אור חדש עמוד קכו*

ד"א אחר הדברים האלה א"ר לוי זש"ה (תהלים צב, ח) בפרוח רשעים כמו עשב ויציצו כל פועלי און, מה כתיב בסוף קרא להשמדם עדי עד לא נתגדל המן אלא לרעתו ולמה גידלו, משל לגילייר שקלל לבנו של מלך אמר המלך אם אני הורגו הכל יאמרו גולייר הרגו עשה אותו הגמון ואחר כך הרגו, כך אמר הקב"ה אלו נהרג *המן* כשיעץ לאחשורוש לבטל בנין *בית* *המקדש* לא היה מי שידעו אלא יתגדל ואח"כ יתלה לפיכך וישם את כסאו מעל כל השרים ואח"כ ויתלן את המן הרי אויבי הקב"ה למפלתן הן מתגדלים וכתיב (איוב יב, כג) משגיא לגוים ויאבדם, ופירש המדרש הזה כי לפי הראוי והסדר אשר הש"י רוצה שיהיה הצדיק בולע את הרשע ומסלק אותו לגמרי ודבר זה כאשר הרשע הוא בתכלית שלימותו והגיע הרשע אל תכלית שלימותו בעושר וגדולה ודבר זה הוא ראוי שיהיה נבלע מן הצדיק ולפיכך נותן הקדוש ברוך הוא עושר וגם גדולה לרשע שזהו תכליתו ושלימותו של רשע וכאשר נתן אל הרשע כך והגיע אל תכליתו ושלימותו אז הוא נבלע מן הצדיק כי הצדיק הוא סלוק רשע בתכלית שלימותו בגדולה ועושר אבל כל שלא בא אל תכליתו שהוא סופו לא ינתן שיהיה נבלע מן הצדיק ומכל מקום אף אם הגיע הרשע אל דבר שהוא תכלית שלימות היינו הגדולה והעושר וכיוצא בו הדברים שהם תכלת הצלחתו לא יהיה לו קיום רק בשביל כי השם יתברך נתן אל הצדיק שיהיה בולע הרשע ולסלקו לכך הרשע נבלע מן הצדיק ודברים אלו הם דברי חכמה מאוד כאשר תבין הדברים על אמתתן ועם כי פרשנו גם כן דברים אלו למעלה קצת בדרך אחר נ"ל אמת ונכון דבר זה כאשר תבין ומ"ש רבי לוי כו' ויש להקשות א"כ היה לו להגדיל המן ולהביא עליו המיתה קודם שחשב על ישראל להאביד אותם כי לפי המדרש עיקר החטא שלו שבטל בניין הבית וביאור המדרש כי מצד הזה גדל השם יתברך את המן ואחר כך היה מאבדו כי המן הרשע בודאי היה ראוי לאבד אותו כי מפני הרשע הזה היה נותן עצה לבטל את בניין בית המקדש והעצה הזאת לא היה רק שבית המקדש לא יהיה נמצא וקודם זה גם כן לא היה נמצא ואם עתה לא נבנה יהיה נבנה אחר כך לכך לא שייך לעשות מעשה כל כך בו ולכך אמר השם יתברך הנה הרשע הזה שהיה מבקש יותר ויותר על ישראל לכלותם לגמרי ולכך גדל המן עד שכך חפץ לאבד את כל ישראל וכאשר היה גדול ולפי גדלו היה רוצה לכלות את ישראל בכחו הגדול לכך בא עליו העונש בכח עד שנתלה עם עשרה בניו בפעם אחד ועוד י"ל מ"ש שיתגדל ואחר כך יהיה נתלה רצה לומר שאם לא יתגדל קודם לא יהיה נתלה שהשם יתברך הביא עליו מפני חטאו רק שהוא מוכן מעצמו אל פורענות זה אבל כאשר יהיה נראה לעולם גודל הצלחתו וממשלתו בעולם לא יאמרו שהוא מוכן מצד עצמו לדבר רק כי יד ה' עשתה זאת ולכך הגדילו אותו תחלה וגם קושיא הראשונה יש לתרץ כך שלא הגדילו מיד שבטל בנין ב"ה כי מפני מה שבטל בנין ב"ה לא נודע אל הכל ולכן לא יהיו תולין שדבר זה שרצה לאבד את ישראל נודע רעתו בעולם אל הכל וכאשר יהיה נפרע על רעתו יהיה נודע אל הכל כי ה' פעל כל זה.

ספר אור חדש עמוד קכז*

, ר' יהודה אמר אחשורוש הרהר אמר מרדכי מבקש לבנות בית המקדש לבנות אי אפשר ולהחזירו א"א אלא הריני מגרה בו את המן ויהא זה בונה וזה סותר, וחכמים אומרים הקב"ה הרהר יבוא המן ויכנוס ויכין רשע וצדיק ילבש ואח"כ יבוא מרדכי ויטול ממנו ויבנה בו *בית* *המקדש*, וביאר זה כי לכך כתיב אחר הדברים שגדולת *המן* חלוי כמ"ש לפני זה שכתוב כי אסתר ומרדכי גדלם המלך וידוע כי מרדכי והמן משורה א' יצאו ולפיכך נחשב כי הגדולה שבא לא' ראוי גם כן לשני ודבר זה בוודאי כך היא כי אם באה הגדולה לאחד ראוי ג"כ לשני שהרי משורש אחד יצאו אבל בסוף האחד הוא נוטל מן השני כמו שהיה כאן שהיה המן רוצה לבטל גדולת מרדכי ולבסוף היו מרדכי ואסתר מכלין אותו רק כי בתחלה כאשר האחד גדול ג"כ השני גדול אבל בסוף א"א שיעמדו יחד וזה כי מתחלה קודם שיגיעו אל תכלית גדולתם יש לתלות גדולתם במה שהם משותפים והרי המן שהוא מזרע עשו יש לו שיתוף אל מרדכי כי שניהם מזרע יעקב ויעקב ועשיו הם אחים אבל בסוף כאשר הגיעו אל תכלית גדולתם שהי' גדולתם בשלימות אז האחד הוא בטול השני כי כאשר הגדולה לשניהם אז יש לכל אחד חלק גדולה בלבד וזה אינו גדולה בשלימות וכאשר מגיע אל תכלית גדולתם אז הוא רוצה בהכל ולפיכך מתחילה כאשר גדל את אסתר ומרדכי גדל ג"כ את המן ולכך כתיב (אסתר שם) אחר הדברים גדל המלך וגו' אבל בסוף גדולתם הא' הוא בטול השני כי הגדולה בשלימות אינה חלק רק הכל ולפיכך כאשר היה גדולת מרדכי ואסתר אצל אחשורוש גדל את המן ג"כ ואח"כ אין להמן רק חלק ולכך המן היה רוצה בהכל ולבטל את מרדכי ולבסוף אסתר ומרדכי בטלו את המן ודבר זה עניין מופלג בחכמה כי מתחלה כאשר היו מרדכי ואסתר מקבלים גדולה מן אחשורוש דבר זו היה ג"כ סבה להמן שגם הוא מזרעו של עשיו אחיו של יעקב מקבל גדולה וכאשר הגיעו אל תכלית שלימות הגדולה שלהם היה הא' בטול לשני כי הגדולה כאשר היא בשלימות הוא בטול לשני כי הגדולה שהיא בשלימות הוא הכל ואינו חלק וכאשר הוא לשנים יש לכל אחד חלק ולא הכל לכך כל אחד רוצה לבטל השני ואידך סבר כי אחשורוש הרהר כי מאחר שאחשורוש גדל את מרדכי ודבר זה סבה שיהיה נבנה בית המקדש ואחשורוש הוא רשע ואין לו דבר הזה ולכך גדל גם כן המן שהוא

*ספר אור חדש עמוד קכח*

כנגדו שיהיה הא' ביטול השני וחכמים אומרים כי פירושו כאשר היה מרדכי יושב בשער המלך וראוי לבנות ב"ה בשביל זה וכדי שיצא לפעל דבר זה גדל המלך את המן ויהיה מאסף עושר גדול ויקח מרדכי את הכל ויהיה נבנה ב"ה ודוקא עושר המן היה ראוי לזה מטעם אשר אמרנו למעלה כי הרשעים יותר מוכנים לעושר והצדיק בולע את הרשע ואת עושרו ולפיכך כתיב אחר הדברים האלה גו' והבן הדברים האלה מאד ונראה שאין צריך לפרש כי מרדכי אסף עושר ממש ומזה נבנה ב"ה רק כאשר ראוי למרדכי העושר ומכח הכנה הזאת שראוי מרדכי לעושר נבנה ב"ה כי על פנים בנין ב"ה צריך לעושר ועל ידי מרדכי היה העושר מגיע אל ישראל כאשר מרדכי היה מכלה את המן וזרעו אשר הם מוכנים לאסף העושר כי העושר שהביא לבית המקדש כאלו היה של מרדכי מפני שהוא בפרט מוכן לעושר כאשר לקח עושרו של המן.

5-5 המן קונה את היהודים

תלמוד בבלי מסכת מגילה דף יג/ב

אם על המלך טוב יכתב לאבדם ועשרת אלפים ככר כסף וגו' אמר ריש לקיש גלוי וידוע לפני מי שאמר והיה העולם שעתיד המן *לשקול* *שקלים* על ישראל לפיכך הקדים *שקליהן* *לשקליו* והיינו דתנן באחד באדר משמיעין על *השקלים* ועל הכלאים ויאמר המלך להמן הכסף נתון לך והעם לעשות בו כטוב בעיניך

6 מרדכי על סוס המלך

(1) תלמוד בבלי מסכת מגילה דף טז/א

ויקח *המן* את הלבוש ואת הסוס אזל אשכחיה דיתבי רבנן קמיה ומחוי להו הלכות *קמיצה* לרבנן כיון דחזייה מרדכי דאפיק לקבליה וסוסיה מיחד בידיה מירתת אמר להו לרבנן האי רשיעא למיקטל נפשי קא אתי זילו מקמיה די לא תכוו בגחלתו בההיא שעתא נתעטף מרדכי וקם ליה לצלותא אתא המן ויתיב ליה קמייהו ואוריך עד דסליק מרדכי לצלותיה אמר להו במאי עסקיתו אמרו ליה בזמן שבית המקדש קיים מאן דמנדב מנחה מייתי מלי קומציה דסולתא ומתכפר ליה אמר להו אתא מלי קומצי קמחא דידכו ודחי עשרה אלפי ככרי כספא דידי אמר ליה רשע עבד שקנה נכסים עבד למי ונכסים למי אמר ליה קום לבוש הני מאני ורכוב האי סוסיא דבעי לך מלכא אמר ליה לא יכילנא עד דעיילנא לבי בני ואשקול למזייא דלאו אורח ארעא לאשתמושי במאני דמלכא הכי שדרה אסתר ואסרתינהו לכולהו בי בני ולכולהו אומני עייליה איהו לבי בני ואסחיה ואזיל ואייתי זוזא מביתיה וקא שקיל ביה מזייה בהדי דקא שקיל ליה אינגד ואיתנח אמר ליה אמאי קא מיתנחת אמר ליה גברא דהוה חשיב ליה למלכא מכולהו רברבנוהי השתא לישוייה בלאני וספר אמר ליה רשע ולאו ספר של כפר קרצום היית תנא המן ספר של כפר קרצום היה עשרים ושתים שנה בתר דשקלינהו למזייה לבשינהו למאניה אמר ליה סק ורכב אמר ליה לא יכילנא דכחישא חילאי מימי תעניתא גחין וסליק כי סליק בעט ביה אמר ליה לא כתיב לכו בנפל אויבך אל תשמח אמר ליה הני מילי בישראל אבל בדידכו כתיב ואתה על במותימו תדרוך

רש"י מגילה דף טז/א

הלכות קמיצה - דורש בענינו של יום, וששה עשר בניסן היה, הוא יום תנופת העומר:

לימוד הקרבנות מביא את הגואלה ומציל את עם ישראל מהגלות

עיין מהרש"א

מדרש רבה אסתר פרשה י פסקה ד*

מהר קח את הלבוש ואת הסוס ויקח המן את הלבוש ואת הסוס הלך לו אצל מרדכי כיון שהגידו למרדכי שהוא בא נתיירא עד מאד והיה יושב ותלמידיו לפניו אמר להם לתלמידיו בני רוצו והבדלו מכאן שלא תכוו בגחלתי שהרי המן הרשע בא להרגני אמרו אם תמות נמות עמך אמר להם א"כ נעמוד בתפלה ונפטר מתוך התפלה וחסלון צלותהון יתבון ועסקין בהלכות מצות העומר שהרי אותו היום ט"ז בניסן היה ובאותו היום היו מקריבין עומר בזמן *שבית* *המקדש* קיים אתא *המן* לגביהון אמר לון במה אתון עסקין אמרו לו במצות העומר הה"ד (ויקרא ב') ואם תקריב מנחת בכורים לה' וגו' תמן אמרי הלכות קמיצה אחוו ליה ודבר אחד שהיו קומצין מן העומר אמר לון והדין עומרא מהו דדהב או דכסף אמרי ליה לא דדהב ולא דכסף ולא דחיטין אלא דשעורין אמר לון בכמה הוא טימיה דידיה הוה בעשרה קנטרין אמרין ליה סגיין בעשרה מנין אמר לון קומו דנצחון עשרה מנכון לעשרה אלפי קנטרין דכסף דילי כיון דחסל ממצלי אמר ליה המן למרדכי לבוש הדין לבושא דמלכא אמר לו מה את מבזה מלכות אית בר נש לביש לבושא דמלכותא ולא סח אזל בעא בלנא ולא אשכח מה עבד אסר חרציה ועאל ואסחי כיון דנפק אמר לו סב לביש הדין כלילא אמר לי' מה את מבזה מלכותא אית בר נש לביש כלילא דמלכותא ולא מספר אזל בעי ספר ולא אשכח מה עביד אזיל לביתיה ואייתי ספרא ויתיב וקא מספר ליה שרי ומתנח אמר ליה מה לך מתנח א"ל ווי לאבוה דההוא גברא מעביר דומין פנטון קומין קלטו עביד בלן ספר א"ל ובההיא שאילית לך לית אנא חכים לאבוי דההוא גברא בלן וספר בכפר קריינוס ואת משכחת מאני ספרא דידיה אמר ליה קום רכוב על הדין סוסיא אמר ליה לית בי כח דאנא סב אמר ליה ולית אנא גבר סב אמר לו ולא את הוא דגרמת לנפשך אמר ליה קום דאנא סמיך קדלי ואת דריס עלוי וסליק ורכב למקיימה לכון מה דאמר כתבא (דברים לב) ואתה על במותימו תדרך:

7 משתה אסתר המלכה

תלמוד בבלי מסכת מגילה דף טו/ב*

רבה בר עופרן אמר משום רבי אליעזר ששמע מרבו ורבו מרבו מאתים ויאמר לה המלך לאסתר המלכה מה בקשתך עד חצי המלכות ותעש חצי המלכות ולא כל המלכות ולא דבר שחוצץ למלכות ומאי ניהו בנין *בית* *המקדש*

*רש"י מגילה דף טו/ב*

ולא דבר שחוצץ במלכות - בנין הבית, שהוא באמצע של עולם, כדאמרינן בסדר יומא (נד, ב) אבן שתיה שממנה נשתת העולם:

8 תליית המן

*ספר אור חדש עמוד קצד

ובמדרש (ילקוט שמעוני אסתר סי' תתרנט) ויאמר חרבונה אמר ר' חמא בר חנינא אף חרבונה הרשע באותה עצה היה כיון שראה שלא נתקיימה עצתו מיד ברח היינו דכתיב (איוב כז, כב) וישלך עליו ולא יחמול מידו ברוח יברח, רב אמר חרבונה זכור לטוב, ויש אומרים באותו שעה בא אליהו זכרונו לברכה ונדמה לחרבונה אמר אדוני המלך יש עץ אחד בביתו מבית קדשי הקדשים גבוה חמשים אמה וצוה המלך לתלות המן לקיים מה שנאמר (עזרא ו, יא) יתנח אע מן ביתה וזקיף יתמחא עלוהי ולקח המלך כל אשר המן ונתן לאסתר לקיים מה שנאמר (שם) וביתיה נוולא יתעביד על דנא, ויאמר חרבונה אף חרבונה שונאו של מרדכי היה על זה נאמר נפל שור הביא שוחטין אמר חרבונה וכי הרעה הזאת בלבד עשה לך הוא היה עם בגתן ותרש באותה עצה, תדע לך שכן היה שמיד כשהודיעך הדבר מיד שוטמו והכין לו צלוב והנה הוא בביתו של המן מיד אמר המלך תלוהו עליו,

*(4) ספר אור חדש עמוד קצה*

, ומה שאמר כי העץ היה מבית קדשי הקדשים דבר זה התבאר למעלה כי ב"ה היה בחלקו של בנימין שהיה מרדכי מן בנימין ועולה ב"ה עד שער החמשים מצד מעלתו ומדריגתו והוא שהיה גורם שנתלה המן כי ב"ה הוא לעבודתו יתברך ולכך ב"ה הפך המן שעשה עצמו ע"ז לכך העץ הזה הוא כחו של מרדכי כי ב"ה היה בחלקו של בנימין וג"כ היה נקרא מרדכי על שם מרי דכיא שהיה בקטורת שהיו מכניסין לפני ולפנים אל בית קדשי הקדשים והוא היה ג"כ הפך המן כי ב"ה הוא לעבודת הש"י והמן עושה עצמו ע"ז ודברים אלו עוד יהיו מבוארים ולכך אמר שהיה העץ הזה נשאר מן ב"ה שלא היו שולטים בו האויבים כי אין מגיעים אל המעלה הזאת החמשים כלל לכך היה נשאר העץ ומכח העץ הנשאר שלא היו שולטים בו האויבים היה תליותו של *המן* וזה שאמר שהיה העץ *מבית* *המקדש* והבן זה

כללי

ספר שמות פרק ל

(כג) וְאַתָּה קַח לְךָ בְּשָׂמִים רֹאשׁ מָר דְּרוֹר חֲמֵשׁ מֵאוֹת וְקִנְּמָן בֶּשֶׂם מַחֲצִיתוֹ חֲמִשִּׁים וּמָאתָיִם וּקְנֵה בֹשֶׂם חֲמִשִּׁים וּמָאתָיִם:

תלמוד בבלי מסכת מגילה דף י/ב

רבי שמואל בר נחמני פתח לה פיתחא להאי פרשתא מהכא תחת הנעצוץ יעלה ברוש ותחת הסרפד יעלה הדס תחת הנעצוץ תחת המן הרשע שעשה עצמו עבודה זרה דכתיב ובכל הנעצוצים ובכל הנהלולים יעלה ברוש זה מרדכי שנקרא ראש לכל הבשמים שנאמר ואתה קח לך בשמים ראש *מר* *דרור* ומתרגמינן מרי דכי תחת הסרפד תחת ושתי הרשעה בת בנו של נבוכדנצר הרשע ששרף רפידת בית ה' דכתיב רפידתו זהב יעלה הדס זו אסתר הצדקת שנקראת הדסה שנאמר ויהי אומן את הדסה והיה לה' לשם זו מקרא מגילה לאות עולם לא יכרת אלו ימי פורים רבי יהושע בן לוי פ

(3) תלמוד בבלי מסכת חולין דף קלט/ב

המן מן התורה מנין המן העץ אסתר מן התורה מנין ואנכי הסתר אסתיר *מרדכי* מן התורה מנין דכתיב *מר* דרור ומתרגמינן מירא דכיא

רש"י חולין דף קלט/ב

מנין - לגדולת מרדכי:

מר דרור - וקרי ליה ראש לבשמים לצדיקים ואנשי כנסת הגדולה:

מדרש רבה אסתר פרשה ו פסקה ג

מרדכי אתמול וילבש שק ואפר ועכשיו יצא מלפני המלך בלבוש מלכות ושמו *מרדכי* מה *מר* ראש לכל הבשמים אף *מרדכי* ראש לצדיקים בדורו:

ספר מאור ושמש רמזי פורים ד"ה כתיב*

כתיב בפרשת צו ומפתח אוהל מועד לא תצאו שבעת ימים עד יום מלאת ימי מילואיכם כי שבעת ימים ימלא את ידכם כאשר עשה ביום הזה צוה ה' לעשות לכפר עליכם ופתח אוהל מועד תשבו יומם ולילה שבעת ימים וגו'. יש לדקדק על כפל הדברים שכפל ואמר תשבו יומם ולילה שהרי כבר אמר לא תצאו שבעת ימים. גם אמרו כי שבעת ימים ימלא את ידכם יש לדקדק שהיה לו לומר בשבעת ימים ימלא את ידכם וכמו שדקדקו בזוהר הקדוש על פסוק ששת ימים עשה ה' וגו' שהיה לו לומר בששת ימים. ויראה לפרש על דרך רמז על פי מאמר חז"ל במגילה על פסוק ויאמר לה המלך מה לך אסתר וגו' עד חצי המלכות וינתן לך ודרשו ז"ל חצי המלכות ולא כל המלכות ולא דבר שחוצץ במלכות ומה ניהו *בנין* *בית* המקדש. וראוי להבין מה עלה על דעת אחשורוש שתבקש כל המלכות. גם מפני מה חשב אשר בקשתה יהיה בנין בית המקדש דוקא. גם במה הוא חוצץ במלכות:

ספר מאור ושמש רמזי פורים ד"ה אמנם*

אמנם יש לרמוז כי הנה ידוע מאמר הזוהר הקדוש אשר בימי שלמה הוה סיהרא באשלמותא בלי פגימו, ורומז כי עיקר כונת בנין הבית היה שיהיה שכינתו בתחתונים ויתגלה מלכותו יתברך בעולם וידע כל פעול כי השם פעלו, ולכן בימי שלמה שנבנה בית המקדש וארמון על משפטו היה המלכות שמים בהתגלות על העולם והיה מוח החכמה מתנוצץ דרך המלכות. ולכן היו כל האומות נכנעים תחת יד ישראל והיו מודין במלכותו יתברך ואז היו מתגלים החסדים על הכנסת ישראל ויורד להם כל ההשפעות והאומות היו מקבלים רק התמצית. אכן אחר כן אשר בעוונותינו הרבים חרב בית מקדשינו נאמר ואת עיני צדקיהו עור שרומז שנתכסית המלכות שמים ונפגם הירח וגברו המים הזדונים ולא נשאר כי אם בבחינת נקודה קטנה ממלכותו יתברך אשר כל איש ישראל בעת קראו את שמע ומקבל עליו עול מלכות שמים כל אחד לפי בחינתו הוא מתדבק בנקודה זו ובונין מעט מעט קומת השכינה. ומאז שנחרב בית המקדש נסתלקו מוחין דהחכמה מהמלכות עד ישקיף וירא ה' שיקוים בנו ומלאה הארץ דעה את השם ויבנה בית מקדשינו ויחזרו מוחין דהחכמה להתנוצץ דרך המלכות ויתבטלו החיצונים. אמנם כעת הזאת בעת החורבן מלכות היא בבחינת יניקה כמו התינוק שאינו מכיר בחינת אבריו וידיו ורגליו מה הם עד שמתחנך, כמו כן כביכול צריך כל אדם לבנות קומת השכינה מנקודה הקטנה על ידי שיתקן כל השבעה מדות שהם אהבה יראה התפארות נצחון הודיה תענוג ממשלה שלא ישתמש בכולן רק לעבודת השם ועל ידי זה ידבק עצמו למידות השבעה רועים שהם מרכבה להשני זרועות ותרין ירכין וגוף וברית המשפיע למלכות ועל ידי כן תחזור המלכות לבחינת גדלות. והנה גם בגלות נבוכדנצר היו החרש והמסגר אלף וגם אנשי כנסת הגדולה שלמדו עם בני ישראל להטיב מעלליהם ולכן זכו שנפקדו לקץ שבעים שנה מפני שחזרו ובנו קומת השכינה ואין קומה בלי ראש ועל כן חזרו המוחין להתנוצץ. ומפני זה שמו אחשורוש *והמן* מגמת פניהם לבטל בנין *בית* *המקדש* כי ראו אשר קרוב העת שיחזר להבנות על ידי שתגמר בנין קומת השכינה ויחזרו מוחין דהחכמה להתנוצץ ויבנה בית המקדש:

ספר מאור ושמש רמזי פורים ד"ה והנה*

והנה ידוע בכתבי הקודש שאסתר רומזת למלכות שמים כמאמר הכתוב ותלבש אסתר מלכות ומרדכי רומז להחכמה כידוע בכתבי האר"י ז"ל. והנה ידוע שהמוחין דבינה יכולין להמשיך בכל יום ובכל יום מתנוצצים אל המלכות אך המוחין החכמה אינם מתנוצצים כל ימי השבוע רק בשבת בעת התפלה, עד שיבנה בית המקדש ויתגלה מוח החכמה במהרה בימינו ומלאה הארץ דעה. וזה שאמר המן ישנו עם אחד ואמרו חז"ל שאמר אלהיהם ישן הוא רומז להסתלקות המוחין מהמלכות ונשארת בבחינת שינה. ולכן כשראה אחשורוש שהצדיקים שבדור בונין קומת השכינה וקרובים לגמור בנינה אז התחיל להתפחד שלא יבנה בית המקדש ולזה אמר לאסתר המלכה עד חצי המלכות וגו' אסתר היא רומזת למלכות שמים כנ"ל וחצי המלכות רומז על שמוח הבינה לבד רק מתנוצץ להמלכות גם בעת החורבן כל יום ויום ולא מוח החכמה ולכן הלבנה אינה במלואה, ורומז שהסכים שיומשך מוח בינה למלכות ויבנה חצי קומת מלכות אבל לא הסכים שיומשך מוח החכמה כי אז יבנה כל קומת המלכות ויבנה בית המקדש. ולזה אמר עד חצי המלכות ותעש ולא כל המלכות שלא רצה ליתן רשות לבנות בית המקדש ואז יהיו מתנוצצים גם מוחין דחכמה ויהיה המלכות בלי פגם ולא דבר שחוצץ למלכות דהיינו כשיבנה מלכות שמים יבנה בית המקדש ויבטל מלכותו. וזהו שאמרו חז"ל ולא דבר שחוצץ למלכות דהיינו *בנין* *בית* המקדש כנ"ל על זה לא רצה להסכים. והנה בשעת הקמת המשכן גם כן היה כונתם להיות שכינתו יתברך בתחתונים על כן היו צריכים גם כן להמשיך כל השבעה רועים אל המלכות וליחד שכינתא עם בעלה ועל ידי כן יתמשך גם כן מוח החכמה אל המלכות ויהיה התגלות מלכותו יתברך בעולם, ולכן אמר ומפתח אוהל מועד לא תצאו שבעת ימים וגו' פתח אהל מועד רומז להמלכות שהוא השער לה' צדיקים יבאו בו ורומז שהשבעה יומין עילאין שהם השבעה מדות תראו שלא יצאו מפתח אהל מועד שהיא המלכות רק תראו שעל ידי מעשיכם תתיחד השכינה עם הששה קצוות עד יום מלאת ימי מילואיכם פירוש עד שתתמלא השכינה עם הששה יומין עילאין מה שצריכין להתמלאות שיתמשך לתוכן מוח החכמה ותהיה סיהרא באשלמותא כי שבעה ימים ימלא את ידכם מהחכמה עילאה. ואחר כך אמר כאשר עשה ביום הזה שהמשכתם מוח החכמה אל המלכות דרך המדות כן צוה ה' לעשות גם לדורות הבאים עד יערה עלינו רוח ממרום ויחזרו כל הדברים לשרשם ואז יקוים בנו ומלאה הארץ דעה את ה'. ולזה אמר עוד ופתח אהל מועד תשבו יומם ולילה שתחברו מדת יום למדת לילה ויתיחד תפארת ומלכות:

אין תגובות: